מתי נדע שמתחילה ההמלטה ?
סימני ההמלטה הם ירידה בחום גוף במעלה שלמה (מ-38.5 ל-37.5) מומלץ למדוד בבוקר. להחדיר עמוק את המדחום ולהצמיד לדופן הרקטום.
- הכלבה מראה סימני אי שקט ועצבנות.
- ירידה בתיאבון.
- ירידה ריר מהבושת.
- טפטוף חלב מהפטמות.
- חפירה במקום וסידור חפצים בקן.
- רעידות וליקוק הבושת לעיתים תכופות.
- השתנה תכופה.
- הכלבה פולטת נוזלים מהבושת.
מה עושים כשמתחילה ההמלטה?
ראשית מודיעים למקום העבודה שיצאתם לחופש או מביאים את הכלבה לחדר ההמלטות שלנו .מדליקים את מנורת החימום ומכינים מגבות . במקום ההמלטה לשים רק עיתונים או חומר סופג אחר ולהתכונן להרבה לכלוך ירוק אשר עלול לצבוע את הרצפה כך שכדאי לשים ניילון או בידוד נוסף מתחת יציאת גור היא לאחר 30 דקות בערך מירידת מים, אם אין תזוזה לקרוא לנו.
זמן בין גור לגור הוא בממוצע כשעה וחצי אך עד 4 שעות עדיין נורמלי. מעל 3 שעות כדאי לקרוא לנו. גור שיצא יש להפשיט מהמעטפות שלו אחרת יחנק. רוב הכלבות עושות זאת לבד אך כלבות מסוימות לא מספיק מיומנות ויש לעזור. את חבל הטבור לקרוע ביד במרחק 5 ס”מ לפחות מהגוף של העובר. לא קצר מדי אחרת מעיים יוצאים מהטבור. לשפשף בחוזקה תחת המנורה את הגור ובכך להמריץ את פעולות הנשימה הראשונות. ניתן להעזר בחומרים ממריצי נשימה 2 טיפות מתחת ללשון, שאלו אותנו על כך.
ניתן לעזור לנקוי נוזלים מפתחי הנשימה על ידי אחיזת הגור בעדינות בשתי ידיים בפישוק קל של רגליך, ראש הגור פונה קדימה ולבצע תנועות מהירות בדומה להנפת מעדר מעלה מטה על מנת לפלוט נוזלים. לנגב את הנוזלים מהפה.
כל גור נשקל ונרשם – מין הגור, זמן לידה, משקל, דברים מיוחדים כגון חיך שסוע, זנב שבור, כתמים וצבעים. להצמיד גור לפיטמה למשך כמה דקות על מנת לעודד שתית חלב. החלב הראשון הוא הקולוסטרום חשוב ביותר מאחר ומכיל נוגדנים אשר הגור יכול לספגם רק ב- 6 –12 שעות ראשונות. במידה ואין לכלבה חלב (אגלקטיה) דחוף יש להשיג תחליף חלב לגורים ופלסמה על מנת לתת נוגדנים והזנה.
ניתן לבדוק חיוניות של גור על ידי דחיפה של זרת נקיה (לשטוף ידיים טוב בסבון) עמוק ללוע הגור ולחוש את רפלקס היניקה.
גורים חלשים עלולים להזדקק לתמיכה שלנו בזונדה ותחליף חלב. אנו מאד ממליצים לא להשתמש בבקבוק הנקה עד גיל שבוע לפחות. האכלה בזונדה היא מהירה בטוחה ויעילה. אין חשש להגיע לריאות. צריך לקבל הדרכה פעם אחת לפחות בענין אך הענין פשוט. מודדים את המרחק מהצלע האחרונה לאף ומסמנים את המרחק על הצינורית. ממלאים 3-8 מ”ל (תלוי בגזע וגודל הגור) במזרק ומחברים לצינורית. את הצינורית דוחפים לפה ומסתכלים על צד שמאל. בזמן שהצינורית מגיעה לסימן ניתן לראות את קצה הצינורית בולט תחת העור באיזור הקיבה (צד שמאל מאחורי הצלע הארחונה). להזריק את החלב ולשלוף את הצינורית מקופלת על מנת לא לטפטף חלב בדרך.
.
